גזר דין בתיק ת"פ 7805-09-10

1.         הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירה של היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

            על פי המפורט בכתב האישום המתוקן - הנאשם מתגורר ביחידת דיור ביחד עם אחיו רחמים (להלן:"רחמים") בדירה ברחוב טהון 7 בכפר סבא (להלן: "הדירה").

בחצר הדירה מתגורר אח נוסף בשם נריה (להלן:"המתלונן"), ובין האחים קיים סכסוך ירושה לגבי חלוקת הנכס דלעיל.

            בתאריך 25.4.10 בשעה 21:15 או בסמוך לכך, ישבו הנאשם, רחמים והמתלונן בדירה על מנת לנסות ולישב ביניהם את הסכסוך. בהמשך, ניגש הנאשם לעבר יחידת הדיור של המתלונן, והזיק בזדון לנכס בכך ששבר את דלת חדרו באמצעות קורקינט שהיה במקום -במטרה להיכנס ליחידת הדיור של המתלונן.

לאחר שהנאשם שבר את דלת חדרו של המתלונן, הוא אף עקר את דלת הרשת של יחידת הדיור.     

2.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה הנאשם בכתב אישום מתוקן, המאשימה תעתור להרשעת הנאשם והטלת מאסר על תנאי ופיצוי, ואילו ב"כ הנאשם תוכל לעתור לאי הרשעת הנאשם והטלת התחייבות.

לעניין הפיצוי, לגביו הוסכם שיוטל בכל מקרה, יטענו הצדדים באופן פתוח.

3.         בטיעוניו לעונש, טען ב"כ המאשימה כי הנאשם הורשע בכתב האישום המתוקן לפיו הזיק פעמיים לדלתות המתלונן, פעם ראשונה כאשר שבר את דלת החדר באמצעות קורקינט, ופעם נוספת שעה שעקר את דלת הרשת של יחידת הדיור.

            המאשימה מתייחסת לעבירה זו כעבירת אלימות, שנסיבותיה מגלות חומרה יתרה.

בעוד שלצד עבירת אלימות רגילה קבע המחוקק ענישה של שנתיים מאסר, הרי שלעבירה בה הורשע הנאשם נקבע רף ענישה של עד 3 שנות מאסר, כמו בעבירת אלימות, שלצידה חבלה.

בכך גילה המחוקק דעתו לחומרה אותה הוא מייחס לעבירה בה הורשע הנאשם. 

גם הפסיקה התייחסה לעבירה דנא בחומרה רבה נוכח העובדה כי עבירות האלימות פשו במחוזותינו, בעיקר על רקע של יישוב סכסוכים ובתוך המשפחה.

הגם שבנסיבות אלה בוצעה העבירה כלפי רכוש, הרי שבביצועה היה כדי להרתיע את המתלונן, תוך שימוש בנשק קר, כשהנאשם שב ומזיק לדלת חדרו ודלת ביתו, כל זאת במקום שאמור להוות מבצרו של המתלונן.

על כן התבקש בית המשפט כי המסר שיצא יהא מסר מרתיע.

ב"כ המאשימה שם דגש בטיעוניו על כך שעסקינן בעבירה שבוצעה על רקע סכסוך בתוך המשפחה, על כן על הענישה בנסיבות אלה להיות מחמירה אף יותר מעונש הצופה פני עתיד גרידא, אולם נוכח תיקון כתב האישום והעובדה כי הנאשם נעדר עבר פלילי, מסתפקת המאשימה בעונש צופה פני עתיד בלבד, אך לא פחות מכך  -  אחרת תכלית הענישה בנסיבות דנא תתרוקן מתוכן.

בנסיבות אלה, כאשר בני משפחה מסוכסכים אלה עם אלה, באופן המקים חשש כי היחסים ישובו ויתלקחו, קיימת חשיבות שהעונש שיושת על הנאשם יהווה גורם מרתיע, וחרב תהא מעל צווארו.

בנוגע לאי הרשעה, טען ב"כ המאשימה כי ענישה זו מהווה בבחינת חריגה מן הכלל, כאשר בחינת הנסיבות לאורה של הלכת כתב אינה מצדיקה חריגה בעניינו של הנאשם.

מדובר בעבירה חמורה, אשר לא הונח בצידה כל תסקיר שירות מבחן שמלמד על פגיעה אנושה בשיקומו של הנאשם, אשר ממילא דינה להידחות למול חומרת העבירה.

לאור האמור, עתר ב"כ המאשימה למאסר על תנאי, ופיצוי למתלונן.